"אני לא מוכן להיות חבר במועדון שמקבל אנשים כמוני"

בדיוק כשחשבנו שעולם האופנה באמת פתח את שורותיו לכל המידות, הגוונים והמינים, מתחילה להסתמן מגמת הנגד - מועדוני חברים סגורים, היעלמות מאינסטגרם, עיצובים למביני עניין, אמירות פוליטיות מקטבות ובעצם, כל מה שיגרום לכם להרגיש לא רצויים.


המותג "בוטגה ונטה" הוא שהוביל את המגמה הזאת. המותג מנסה לעורר רושם של בלבדיות, של מותג שאינו פונה לכל אחד, והדבר מעורר בנו חרדה שמא אנו מאלה שלא יוכלו להיכנס למועדון הסגור הזה.


לאורך העשור הקודם המילה החמה בתעשיית האופנה היתה הפוכה - מגמה של פתיחות לקהלים רחבים, קבלה, גיוון, הגישה הזאת נועדה להילחם בתעשיית האופנה הגבוהה, בעיקר האירופאית, שראתה את עצמה רלוונטית ואקסלוסיבית, ונועדה לקהל אחד בלבד - מערבי, לבן, עשיר ורזה.


היתה מהפיכה שבבסיסה קריאה לגיוון ולדמוקרטיזציה של האופנה, בעשור השני של המאה ה - 21.


עולם האופנה התחיל להבין שיש הרבה "לא מקובלים", יותר מאשר "מקובלים", ושהכסף שלהם שווה לא פחות.


מותגי קוסמטיקה השיקו קולקציות איפור הכוללות עשרות גוונים כדי לוודא התאמה לכל צבע עור, ומעצבי אופנה התחילו להרחיב באופן ניכר את טווח המידות בקולקציה.


היתה מגמה להפוך את האופנה לדמוקרטית יותר, ואחד מבתי האופנה אף חילק כרטיסים חינם לאחת מתצוגות האופנה, שתמיד היו מיועדות למוזמנים בלבד.


אלא, שלאט לאט, אחרי עשור של התעקשות על פתיחת עולם האופנה עד כמה שאפשר, מתחילים כעת להתברר החסרונות של הגישה הזאת.


למעשה, האופן שבו אופנה פועלת מבוסס על הדרה שיטתית: טרנד יוצא וטרנד נכנס, הנסיון לקלוע למגוון טעמים וקהלים גורם למעצבים להציג חזון אופנתי מדולל למדי. בנוסף, יצירת קולקציות מגוונות שוחקת את ההבדלים בין מותג אחד לאחר - כל המעצבים מציגים פריטים דומים כדי שאף אחד לא יישאר בחוץ.


כבר די ברור, שידידותיות לכל משתמש, פוגעת ביוקרתיות של המותג ועלולה להפוך אותו ללא סקסי. אנשים אמנם רוצים להיראות כפלורליסטים ודמוקרטיים, אבל, בפועל, רוצים לראות את עצמם כמשתייכים לקבוצה מסויימת שמקבלת אותם, אך מדירה אחרים.


כעת, אחרי שעמלה כ"כ קשה כדי להשתנות ולבנות גשרים, תעשיית האופנה שורפת אותם. הסימנים מצביעים על כך, שגם בתי האופנה וגם הלקוחות מיצו את הערכים האוניברסליים והשיוויוניים והנסיונות להתחבב על כולם, והתהליך של להחזיר את האקסקלוסיביות שנפגעה, הולך ומתפשט.