"היסטוריה של מהירות" / עמית נויפלד
בשבוע האחרון קראתי את ספרו המרתק של עמית נויפלד "היסטוריה של מהירות". נויפלד הוא מנציגיה של תנועת ההאטה. הוא כותב על פשטות מרצון, על מינימליזם ועל המנגנונים המניעים את תרבות המהירות. בספרו הוא מציג תופעות, מגמות ותהליכים הדוחקים בנו לעבוד, לצרוך ולחיות בהילוך גבוה.
לדבריו, הבחירה להאט פירושה לעשות סדר בקיים במטרה לראות בצורה ברורה את הדברים החשובים בחיים. לכן, הצעד הראשון הוא לסדר את החדר שבו אנו נמצאים, כשהכוונה היא, לתהליך שיטתי של בדיקת מלאי החפצים שנאגרו במהלך החיים, בארונות, במגירות, על גבי מדפים (לרבות רהיטים ומכשירים חשמליים). צריך למיין, לבחון את הנחיצות, ובמידת הצורך- להיפרד לשלום.
הקריטריון של נויפלד הוא- אם הוא לא עשה שימוש בפריט מעל שנה או שלא היה מודע לקיומו, הרי שיש לפנות אותו. הקריטריון של נויפלד שונה מהקריטריון של מארי קונדו, שלפיו, צריך לאחוז כל חפץ ולשאול אם הוא מסב לנו אושר - spark joy.
נויפלד ממליץ להתחיל עם ארונות הבגדים ולהתחיל בעשיית הסדר לאט לאט, כתהליך הדרגתי, לאו דווקא גורף (אפשר לסדר מגירה אחת או מדף אחד מדי פעם ולהסתפק בכך). אני בהחלט מסכימה עימו שכדי שהתהליך לא יהיה מאיים הוא צריך להיעשות בסבלנות ובהדרגה. השקט הויזואלי שנוצר אחרי פינוי חפצים מאוד מרגיע ומשרה שלווה.
לתחושת השחרור מעריצות החפצים מתלווה תמיד תחושה נעימה של העברה הלאה, לאנשים שזקוקים להם.
אני בהחלט מסכימה עם נויפלד שמלתחה מינימליסטית חוסכת זמן, מקום, כסף וכמו כל מקום שמתפנה בבית, משרה שלווה.
לדברי נויפלד, כדי לדייק את המלתחה ולהפוך אותה למינימליסטית, יש 8 שלבים:
מכירים בעובדה שיש לנו יותר מדי בגדים - העובדה שיש ארון גדול או חדר ארונות, אינם מהווים הצדקה למלא אותם (כך אני תמיד מסבירה ללקוחותיי- אין צורך לנצל כל שטח אחסון שיש לנו, העובדה שיש שטחי אחסון פנויים, לא מצדיקה אגרנות). אם לא עשיתם שימוש בפריט במשך 12 חודשים יש לתרום או לזרוק אותו.
מבצעים מיון ראשוני - יש בגדים שאנו אוהבים ומרגישים בהם טוב וכאלה שאין סיכוי שנלבש שוב, את האחרונים יש לנפות לאלתר.
תורמים, מוסרים, מוכרים - הפריטים שלא נלבש שוב עוזבים את הבית מיד. כל השתהות תוביל לכך שהם יידחקו חזרה לתוככי הארון.
מאפסנים את השאר - פריטים שלא נעשה בהם שימוש אך אינם "קניית טעות" מובהקת, נשארים, אך מאפסנים אותם בנפרד כך שאם נרצה, נוכל נחזיר אותם לשימוש בהמשך (אך כעת הארון הוא מינימליסטי).
סנטימנטים - הזכרונות אינם טמונים בחפצים, הם נשארים בליבנו גם אחרי שניפטר מהחפצים שמייצגים אותם.
עירוב שימושים - הבגדים שהשארנו צריכים להתאים לכל עונות השנה ולכל סוגי האירועים (חורף, קיץ, עונות מעבר, יומיום, עבודה, ערב, ספורט). לא להתייחס רק לעונה הנוכחית ולהווה המיידי.
תמהיל פרקטי - נויפלד מעיד על עצמו שהוא לא לובש מכופתרות אלא רק טישרטים, ולכן זה מה שיש לו בארון. אני מסבירה ללקוחותיי שהארון צריך לייצג את "עוגת הזמן", האישית, של כל אחת ואחד.
משיבים לחיים את הפריטים המאוחסנים - אחרי הניפוי הראשון אנו נצמדים לפריטים האהובים. עם הזמן הם מתבלים ואז אפשר לזרוק אותם ולהחזיר מהאחסון את הבגדים ששמרנו בצד, שאז נעניק להם הזדמנות נוספת. יתכן שנגלה שהם אינם רלוונטיים וניפטר מהם, ויתכן שיתגלו כשימושיים ויפים.
אני התחברתי לספרו של נויפלד וממליצה עליו בכל פה.
למי שצריך / צריכה עזרה עם ניפוי הבית או הארון, אשמח לסייע :)
בתמונה, הארון שלי -
Comments